פסק-דין בתיק בש"א 21551/04

התובעת, קרן אהרונסון בע"מ, חברה שנתאגדה ביום 31.3.49 למטרות צדקה וחינוך ובמיוחד להנצחת אהרון אהרונסון ז"ל וחברי אגודת ניל"י, הגישה תביעה בסדר דין מקוצר נגד 10 נתבעים לסילוק ידם מדירת שירות שהועמדה לרשות הנתבע 1 ובני משפחתו, ולסילוק כל מתקן, ציוד, וחפץ שהוכנסו על ידם או ע"י מי מטעמם לשטח החווה.

על פי כתב - התביעה הקרן היא בעלת זכויות החכירה של המקרקעין הידועים כ"חוות אהרונסון בעתלית", המשמשת מוזיאון ומרכז לימודי לנוער מכל רחבי הארץ.

הנתבע 1 הועסק החל מיום 1.4.78 ועד ליום 16.6.02 בתפקיד מנהל מחנה הקבע לתנועות הנוער בחווה, ולצורך מילוי תפקידו העמידה הקרן לו ולבני משפחתו - הנתבעים 4 - 2 - דירת שירות בת שלושה חדשים בשטח החווה.

הנתבעים 10 - 6 מוגדרים בכתב - התביעה כ"פולשים שחדרו לשטח החווה בהסכמתם של הנתבעים 5 - 1, אשר "השכירו" להם, כביכול, שטח מסויים בחווה, והם הקימו ומפעילים יחד עם הנתבעים 5 - 1 עסק בלתי חוקי בשם "הכל לגג" בשטח חוות אהרונסון".

דירת השירות הועמדה לרשות דוד ובני משפחתו על פי הסכם שחודש מעת לעת, ואשר נקבע בו כי כל עוד משמש דוד נחום כמנהל מחנה הקבע  לתנועות הנוער בעתלית, הוא רשאי להשתמש במבנה הנ"ל לצרכי מגורים בלבד; והיה ומסיבה כלשהי תחליט התובעת על הפסקת עבודתו, מתחייב הנתבע 1 לפנות את המבנה הנ"ל ולסלק ידו ממנו תוך חודש ימים מקבלת ההודעה על ההחלטה לפטרו.

בחודש אוגוסט 2001 נתגלה לקרן כי דוד מעל בתפקידו ושילשל לכיסו כספים שלא היה מורשה לגבותם; הוגשה נגדו תלונה למשטרת ישראל, וביום 16.6.02 פיטרה התובעת את דוד במכתב בו הודיעה לו על פיטוריו, ודרשה ממנו ומבני משפחתו לפנות לאלתר את דירת השירות שהועמדה לרשותם.

בהחלטת בית - הדין לעבודה בחיפה מיום 7.12.03 נקבע כי תביעתו של דוד לסעד אכיפת יחסי עבודה תידחה, משמע הפיטורין שרירים וקיימים, והתובעת טוענת כי מרגע זה ואילך אין לנתבעים כל זכות לשהות ולהימצא בדירת השירות ובשטח חוות אהרונסון בכלל.

בית - הדין לעבודה בחיפה הוציא צווי מניעה נגד הנתבעים 5 - 1 האוסרים עליהם לקיים כל פעילות בחווה, ולהפעיל כל עסק מכל סוג שהוא בשטח חוות אהרונסון בעתלית.

על פי כתב - התביעה, כפי שצויין לעיל, אפשרו הנתבעים 5 - 1 את כניסתם של הנתבעים 10 - 6 לשטח החווה והללו הקימו בשטח סככה המשמשת בית עסק לא חוקי בשם "הכל לגג" למימכר עצים, רעפים, וכד'.

הנתבע 1 ובני משפחתו, נתבעים 4 - 2 וכן בנם "המאומץ" של הנתבעים 1,2, הנתבע 5, נדרשים לסלק ידם מדירת השירות, משפוטר הנתבע 1 מתפקידו בחווה. הנתבעים 10 - 6 הינם מסיגי גבול שפלשו לחוות אהרונסון, העושים שימוש שלא כדין במקרקעין, וגם הם נתבעים לסלק ידם מן המקרקעין.

ביום 16.12.04 ניתן פסק - דין פינוי נגד הנתבע מס' 5 בהעדר בקשת רשות להגן מטעמו, על פיו חוייב לסלק ידו לאלתר מדירת השירות נשוא כתב - התביעה ומשטח חוות אהרונסון, וכן לסלק כל מתקן, ציוד וחפץ שהוכנסו על ידו או על ידי מי מטעמו לשטח החווה.

הנתבעים האחרים הגישו בקשה למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר" מכתב - התביעה, ולחילופין, בקשות רשות להתגונן נפרדות הנתמכות בתצהיריהם של הנתבע 1, הנתבעת 2,

והנתבע 6.

אשר לטענת המבקשים כי התביעה אינה ראויה להידון בסדר דין מקוצר.

תקנה 202 (3) לתסד"א קובעת כי ניתן להגיש בסדר דין מקוצר "תביעות לסילוק יד ממקרקעין, או לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל"ב - 1972 חל עליו, ובלבד שיש עליהן ראיות בכתב".

עסקינן בתביעה לסילוק יד ולפינוי נכס, שאין חוק הגנת הדייר חל עליו.

לכתב - התביעה צורפו הנספחים הבאים:

1.         הסכם חכירה מיום 28.4.55 בין התובעת לבין פיק"א ("החברה לישוב יהודים בארץ ישראל"), של המקרקעין בגוש 10529 חלקה 3 (הידועה כ"חוות אהרונסון בעתלית") (נספח א' לכתב - התביעה).

2.         אישור מינהל מקרקעי ישראל (שבא בנעליה של פיק"א) מיום 18.10.04 שניתן באמצעות פרקליטות מחוז חיפה המאשר את הארכת חוזה החכירה לתקופה של 35 שנים נוספות, על פי סעיף 14 לחוזה החכירה - סעיף האופציה (נספח ב' לכתב - התביעה).